מאמר זה נועד לחקור את ההבדלים העיקריים בין גישור לבוררות, ולשפוך אור על התהליכים, היתרונות והמגבלות של שתי השיטות השונות. על ידי הבנת ההבחנות הללו, אנשים וארגונים יוכלו לבצע בחירות מושכלות כאשר הם מחפשים פתרון לקונפליקטים.
סקירה כללית
גישור ובוררות הן שתי שיטות בולטות ליישוב סכסוכים מחוץ למערכת בתי המשפט המסורתית. בעוד שגם הגישור וגם הבוררות חולקים את המטרה המשותפת של פתרון סכסוכים בהסכמה, שתי השיטות שונות באופן משמעותי מבחינת ההליך, תפקיד הצדדים המעורבים וסופיות ההחלטה. במידה ואתם מעוניינים בעניין כמו הליכי גישור ובררות עם המוסד הישראלי לבוררות עסקית, מוזמנים בחום ללחוץ על הקישור המצורף.
גישור
הגדרה ותהליך
גישור הוא תהליך וולונטרי ושיתופי בו צד שלישי ניטרלי, המכונה המגשר, מקל על התקשורת בין הצדדים המתדיינים. בניגוד לשופט או בורר, המגשר אינו מקבל החלטות או כופה פתרונות אלא מסייע לצדדים להגיע להסכמה מקובלת הדדית. התהליך כולל בדרך כלל מספר שלבים: הצהרות פתיחה, מפגשים משותפים ופרטיים, חקירת אינטרסים, משא ומתן וסיום.
תפקיד הצדדים
בגישור, בעלי המחלוקת שומרים על שליטה על התוצאה ומשתתפים באופן פעיל ביצירת פתרון. המגשר פועל כמנחה, מעודד דיאלוג ועוזר לצדדים להבין את נקודות המבט אחד של השני. לצדדים יש את החופש לבחון אפשרויות יצירתיות וגמישות תוך שמירה על סודיות בתהליך הגישור.
יתרונות ומגבלות
יתרונות הגישור נעוצים בשימת דגש על שימור מערכות יחסים, קידום תקשורת פתוחה ואפשרות לצדדים להגיע לפתרון מותאם אישית. הגישור הוא חסכוני, מהיר יותר ופחות רשמי בהשוואה לבוררות או ליטיגציה. עם זאת, הצלחת התהליך נשענת במידה רבה על נכונות הצדדים לנהל משא ומתן, מה שהופך את הגישור ללא מתאים עבור מאזן כוחות לא שוויוני או מקרים הדורשים תקדים משפטי.
בוררות
הגדרה ותהליך
בוררות היא הליך במהלכו צד שלישי חסר פניות, המכונה הבורר או פאנל הבוררים, מתמנה לקבל החלטה מחייבת. הבורר משמש כשופט. תהליך הבוררות עשוי להיות מנוהל על ידי מוסדות, כמו למשל האגודה האמריקאית לבוררות (AAA).
תפקיד הצדדים
בניגוד לגישור, לצדדים בבוררות יש שליטה מוגבלת על תהליך קבלת ההחלטות. הם מציגים את תיקיהם, מזמנים עדים ומגישים ראיות לבורר, שבסופו של דבר נותן החלטה. למרות שרמת הפורמליות בבוררות עשויה להשתנות, התהליך דומה בדרך כלל למיני-משפט, עם הצהרות פתיחה, חקירה והחלטה סופית.
יתרונות ומגבלות
בוררות מציעה יתרון של מקבל החלטות ניטרלי בעל מומחיות בתחום הרלוונטי, מה שהופך אותה למתאימה לסכסוכים מסחריים מורכבים. התהליך מובנה ורשמי יותר מאשר גישור, ומספק לצדדים החלטה מחייבת שניתן לאכוף בבתי המשפט. עם זאת, בוררות בדרך כלל יקרה יותר וגוזלת זמן, והיא חסרה את הגמישות והסודיות של הגישור. בנוסף, יש לציין שבבוררות ההזדמנויות לערעור הן מוגבלות ביותר, מה שעלול בהחלט להגביל.
הבדלים עיקריים
סמכות קבלת החלטות: ההבדל המהותי בין גישור לבוררות טמון בסמכות קבלת ההחלטות. בגישור, הצדדים שומרים על שליטה על התוצאה ומגיעים מרצונם להסכמה, בעוד שבבוררות, הבורר הוא זה אשר מחליט באופן מחייב.
רמת פורמליות: הגישור הוא בדרך כלל פחות רשמי ונוקשה, מה שמאפשר דיאלוג פתוח ופתרון בעיות יצירתי. לעומת זאת, הבוררות היא הליך מובנה ולגליסטי יותר, הדומה למשפט בבית המשפט. עבור כל מקרה מתאימה שיטה אחרת של פתרון בעיות.
סודיות: חיסיון ממלא תפקיד מכריע בגישור, טיפוח סביבה של אמון ועידוד הצדדים להביע בחופשיות את חששותיהם. בבוררות, לעומת זאת, החיסיון אינו בולט באותה מידה, שכן ההליכים וההחלטה בדרך כלל מפורסמים ברבים.
תחולה והיקף
סוגי מחלוקות
גישור מועדף לרוב בסכסוכים שבהם חשוב לשמור על מערכת יחסים, כגון סכסוכים משפחתיים, סכסוכים במקום העבודה או חילוקי דעות בקהילה. הגישור יעיל במיוחד כאשר יש צורך בתקשורת מתמשכת או בשיתוף פעולה בין הצדדים המעורבים. מצד שני, בוררות משמשת בדרך כלל בסכסוכים מסחריים וחוזיים, סכסוכי בנייה, סוגיות עבודה וסכסוכים בינלאומיים שבהם נדרשת החלטה מחייבת.
שיקולים משפטיים
בעוד שהגישור אינו מחייב מבחינה משפטית, הצדדים יכולים לבחור לנסח את ההסכם שלהם באמצעות חוזה משפטי נפרד. לעומת זאת, בוררות מובילה להחלטה משפטית מחייבת, אשר ניתנת לאכיפה על ידי בתי המשפט. סופיות החלטת הבוררות היא גורם משמעותי שיש לקחת בחשבון, שכן היא מגבילה את הפוטנציאל לערעור נוסף או לשינוי.
תזמון ויעילות
גישור הוא לרוב תהליך מהיר יותר בהשוואה לבוררות. לצדדים יש שליטה רבה יותר על העיתוי ותזמון פגישות הגישור, מה שמאפשר גמישות על סמך זמינותם. לעומת זאת, הליכי בוררות פועלים על פי ציר זמן מובנה יותר, לרבות הגשות לפני הדיון, חקירת עדים והחלטה סופית, שיכולה להאריך את תהליך ההחלטה.
עלויות
גם השלכות העלות של גישור ובוררות שונות באופן משמעותי. הגישור בדרך כלל זול יותר מכיוון שהוא דורש פחות הליכים פורמליים ואינו מערב מקבל החלטות בעל רמת מומחיות גבוהה. לעומת זאת, בוררות עלולה להיות יקרה יותר עקב מעורבות בוררים מומחים, ייצוג משפטי ושכר טרחה מינהלי הקשורים למוסד הבוררות.
לסיכום
בעוד שגם הגישור וגם הבוררות מספקים דרכים חלופיות ליישוב סכסוכים, השיטות שונות באופן משמעותי מבחינת התהליך, סמכות קבלת ההחלטות ורמת הפורמליות. הגישור מדגיש פתרון בעיות שיתופי, שימור מערכות יחסים ופתרונות מותאמים אישית, בעוד שהבוררות מציעה החלטה מחייבת באמצעות הליך רשמי יותר.
על ידי הבנת ההבחנות הללו, הצדדים המעורבים בסכסוך יכולים לבחור את השיטה המתאימה התואמת את הצרכים והנסיבות הספציפיים שלהם. בסופו של דבר, מטרת הגישור והבוררות הן לספק אמצעים יעילים ויעילים ליישוב סכסוכים מחוץ למערכת בתי המשפט המסורתית.
